יצירתיות היא תהליך שאפשר לתכנן

מפתח 10: יצירתיות וחדשנות יישומית בכלל מעגלי החיים

בשנת 1975 בנה המהנדס סטיבן ששון במעבדות קודאק מצלמה דיגיטלית מוקדמת. המכשיר היה גדול, התמונה היתה בשחור לבן והרזולוציה צנועה מאוד במונחים של ימינו. ובכל זאת, הוא הראה שאפשר ללכוד תמונה בלי סרט צילום. הרעיון על העתיד כבר היה בתוך החברה שהצלחתה נשענה על הפילם (National Inventors Hall of Fame, n.d.).

קודאק לא היתה עיוורת לטכנולוגיה. היא השקיעה בדיגיטל ופיתחה מוצרים. הקושי היה להפוך ידע חדש למודל שיערער על מנוע רווח קיים. תמריצים, זהות, יכולות והשקעות העבר משכו לכיוון אחד, בעוד שהשוק נע לכיוון אחר. בשנת 2012 הגישה החברה בקשה להגנה מפני נושים. המקרה מורכב יותר מן המשפט "הם לא חידשו". לעיתים חדשנות קיימת, אך הארגון אינו מוכן לשלם את מחיר יישומה (Lucas & Goh, 2009).

השאלה הגדולה

מה מאפשר לרעיון להפוך לערך ממשי? יצירתיות מייצרת אפשרויות. חדשנות בוחרת אפשרות, בודקת אותה, מתאימה אותה לאדם ולמערכת ומביאה אותה לשימוש אחראי. בין הניצוץ לתוצאה נמצאים משוב, התמדה, תפעול, אתיקה ולעיתים גם האומץ לפגוע בעסק שמצליח היום.

הדמיון חשוב מן הידע. הידע מוגבל. הדמיון מקיף את העולם.

אלברט איינשטיין, בתרגום חופשי (Viereck, 1929, p. 117)

מה המחקר מלמד

חשיבה יצירתית כוללת יצירת רעיונות מגוונים וגם הערכה ובחירה. מחקר על יצירתיות ארגונית מדגיש שילוב של מומחיות, מוטיבציה, משאבים, אוטונומיה ותמיכה. חופש מוחלט אינו תנאי מספיק, ולעיתים מגבלה ברורה דווקא ממקדת את הדמיון (Amabile, 1996; Runco, 2014).

אבות טיפוס מפחיתים את המרחק בין דעה לראיה. כאשר רעיון מקבל צורה זולה ומהירה, אפשר לראות כיצד אדם משתמש בו, היכן הוא נכשל ומה ראוי לשנות. הניסוי אינו אמור להוכיח שהממציא צדק. הוא אמור לאפשר למציאות להשיב.

הצד השני

תרנוס מזכירה כי חזון נועז בלי תיקוף ושקיפות עלול להפוך לפגיעה. גם מוצר מרשים מבחינה טכנולוגית אינו מבטיח התאמה חברתית, שימוש יום יומי או מודל כלכלי. הון, מנהלים מנוסים ותקשורת אוהדת אינם מבטלים את הצורך לבדוק הרגלים אמיתיים של משתמשים. החדשנות נבחנת לא רק במה שאפשר לבנות, אלא במה שראוי ונחוץ לבנות.

תרגיל קצר

בחרו בעיה שחוזרת בחייכם או בעבודה. נסחו אותה מנקודת מבטו של אדם מסוים. כתבו עשרה רעיונות בלי לשפוט, בחרו את הפשוט ביותר שיכול ללמד דבר חשוב ובנו לו אב טיפוס בתוך 48 שעות. הגדירו מראש מה ייחשב הצלחה, מה ייחשב נזק ומה יגרום לכם לעצור.

רעיון טוב מבקש התלהבות. חדשנות טובה מבקשת גם ראיות, אחריות ונכונות להיפרד מן הרעיון כאשר הוא אינו משרת את האדם שלמענו נוצר.

הרעיון שאנו מוכנים להרוג

צוותים יצירתיים נוטים להתאהב במה שבנו. האהבה הזאת חשובה בשלב שבו הרעיון עדיין חלש וזקוק להגנה. היא נעשית מסוכנת כאשר הראיות מצביעות על כך שהבעיה אינה חשובה, שהפתרון אינו בטוח או שהמחיר גבוה מן הערך.

לכן תהליך חדשנות טוב קובע מראש נקודות עצירה. מה חייב להיות נכון כדי שנמשיך? איזו תוצאה תגרום לשינוי? מי שאינו בעל הרעיון יקבל זכות להעלות ספק? התנאים אינם הורגים יצירתיות. הם מגינים על הארגון מפני ההנחה שכל התמדה היא אומץ.

הסיום של רעיון אינו בהכרח כישלון. אם הניסוי היה קטן, השאלה ברורה והלמידה נשמרה, הוא חסך השקעה רחבה יותר. חדשנות בוגרת מודדת גם את איכות הוויתור.

דוגמה מורכבת נוספת היא Nokia, שהובילה את שוק הטלפונים הניידים אך איבדה חלק גדול ממעמדה עם המעבר לסמארטפונים. בשנת 2014 השלימה Microsoft את רכישת עסקי המכשירים והשירותים שלה, בעוד Nokia עצמה המשיכה לפעול בתחומים אחרים. מחקר המקרה של Vuori and Huy מצא כי פחד ותקשורת מסוננת בין דרגים תרמו לקושי הארגוני להגיב, לצד שינויים טכנולוגיים ותחרותיים (Vuori & Huy, 2016). לכן אין לצמצם את הסיפור ליהירות או להתעקשות על מקשים. הלקח הוא לבנות ערוצים שבהם אפשר להציף חדשות רעות, לערער על הנחות ולהגיב לפני שמשבר נהפך לבלתי הפיך.

המסר הוא ברור - בעולם דינמי בו הטכנולוגיה והצרכים משתנים חדשות לבקרים, ההיצמדות לפרדיגמות ולהרגלי עבר היא בת ערובה לדעיכה. מנהיגים וארגונים חייבים להטמיע תרבות של חשיבה יצירתית ופריצת גבולות, להעז ליזום רעיונות מקוריים, ולהתאים את עצמם ללא הרף למציאות המשתנה. במקביל, חשוב להבין שחדשנות אינה מתרחשת במקרה או בחלל ריק. כפי שמזכיר לנו המחבר והיזם ג'וש לינקנר בספרו "Disciplined Dreaming", חדשנות היא לא תכונה מולדת של יחידי סגולה, אלא מערך של כלים ותהליכים שכל אחד יכול ללמוד ולתרגל (Linkner, 2011).

כדי להפוך את החדשנות למנוע צמיחה אישי וארגוני, ישנם מגוון צעדים מעשיים שאפשר לאמץ:

1. שבור דפוסים: כדי להתניע חשיבה יצירתית, צא מהשגרה והנוחות המוכרת. שנו את לוח הזמנים, את סדר היום או את מרחב העבודה. נסו להביט במוכר כאילו היה חדש, ולגלות את מה שטרם שמתם לב אליו (Greene, 2012). הדפוסים החדשים יאתגרו את המוח לחשוב אחרת.

2. שאל "למה" ו"מה אם": כשאתה נתקל בבעיה או הזדמנות, אל תקבל דבר כמובן מאליו. תשאל שאלות מנקודת מבט של ילד סקרן: למה זה עובד ככה? מה הייתי משנה? השאלות יפתחו אפיקי מחשבה חדשים.

3. חשוב בניגודים: מוח האדם נוטה לחפש דמיון והמשכיות. אבל דווקא החיבורים המפתיעים מולידים רעיונות פורצי דרך. שאל את עצמך: מה ההיפך ממה שאני מכיר? איך אפשר לשלב בין תחומים רחוקים? (Johansson, 2006).

4. תרגל סיעור מוחות פרוע: בחר נושא והקצה 10 דקות לרישום רעיונות ללא שיפוטיות. הניחוש הראשוני יהיה קונבנציונלי - המשיכו מעבר לרעיונות הראשונים והצפויים ודחפו את עצמכם לחשיבה מקורית יותר. תרגול של יצירת חלופות רבות עשוי להרחיב את מרחב האפשרויות (Burkus, 2014).

5. צור מרחבים לאינטראקציה ספונטנית: במשרד, אפשר מפגשים לא פורמליים בין אנשים מצוותים ומדיסציפלינות שונות. בחיים האישיים, ניתן לבלות זמן עם אנשים מחוץ למעגל המוכר. המפגש יוליד רעיונות חדשים (Catmull & Wallace, 2014).

6. קח סיכונים מחושבים: החדשנות הגדולה ביותר מגיעה מנכונות ל"קפוץ למים" ולנסות דברים שעוד לא נעשו. למד להכיל אי-ודאות ואפשרות לכישלון כחלק מהמסע היצירתי. טעות אינה יעד, אך היא חלק טבעי מניסוי בדבר חדש. לכן כדאי לתכנן ניסויים קטנים, להגדיר גבולות סיכון וללמוד במהירות מן התוצאה.

7. עודד אקלים של מקוריות: טפח בעצמך, בבית ובמשרד פתיחות לרעיונות חריגים ונכונות להעז. אפשר לאנשים להציע רעיונות בלי פחד מביקורת מוקדמת, ובחן כל רעיון לפי ערך, היתכנות וסיכון לפני שתפסול אותו.

8. למד תחומים חדשים: התמחויות צרות הן אויב החדשנות. הרחב ללא הרף את הידע, תחומי העניין והניסיון שלך. קרא ספרים בנושאים מגוונים, למד שפה חדשה, אמץ תחביב מאתגר. ההשראה לפריצות הדרך הגדולות מגיעה דווקא מהמקומות הלא צפויים (Catmull & Wallace, 2014).

9. קח הפסקות והאט את הקצב: המוח היצירתי זקוק לזמן של חוסר מעש ושל שיטוט חופשי כדי לייצר תובנות וחיבורים חדשים (Pillay, 2017). אפשר לעצמך להרפות לפרקים מהמטלות והלחצים, לבהות מהחלון, להירדם ללא מחשבות. דווקא ברגעי ההאטה צפות התובנות הגדולות.

10. האמן בכוחה של אינטואיציה: לצד החשיבה הרציונלית, כלי חשוב לא פחות הוא החכמה הפנימית שלנו, ה"תחושות בבטן". אם משהו מרגיש נכון, למרות שהוא נוגד את ההיגיון לכאורה - האזן לו ונהג בהתאם. בנאום הבוגרים שלו ב-Stanford הזמין סטיב ג'ובס את המאזינים לאזור אומץ ללכת בעקבות הלב והאינטואיציה, תוך קבלת אחריות על ההחלטות (Jobs, 2005).

תרגיל נוסף: ריטריט יצירתיות אישי

קח לעצמך שבת/יום חופש המוקדש כולו לטיפוח החשיבה היצירתית שלך. קום מוקדם, צא לטבע, שהה במקום השראה כמו מוזיאון או ספרייה. קח איתך מחברת ורשום כל רעיון וחיבור מפתיע שעולה. דייק שאלה או אתגר ספציפי שחשוב לך, והקדש את הזמן והמרחב המנטלי לחשיבה עליו מזוויות חדשות. נהל דיאלוג דמיוני עם דמות יצירתית שאתה מעריץ, ושאל את עצמך איך היא הייתה מתמודדת עם האתגר. ככל שתתרגל יותר את "שריר" החשיבה היצירתית, כך תתחזק היכולת שלך לראות את המציאות בעיניים חדשות ולפעול בדרכים חדשניות.

לסיכום, בעידן הנוכחי שבו השינוי והמורכבות הם השגרה, יכולת החדשנות והיצירתיות הופכת להיות מיומנות חיים קריטית, הן ברמה האישית והן ברמה המערכתית. מן הדוגמאות עולה דרך הדוגמאות וההמלצות שפורטו כאן, חשיבה מקורית ופורצת גבולות היא לא רק נחלתם של "גאונים" נדירים, אלא מיומנות שאפשר ללמוד ולתרגל. באמצעות הרגלים כמו שבירת דפוסים, שאילת שאלות, חשיבה בניגודים, קפיצה לים, שהייה עם תחומים ואנשים מגוונים, ונתינת מרחב לאינטואיציה ולמוח הלא רציונלי שלנו - כל אדם יכול לחולל פריצות דרך יצירתיות בחייו.

היכולת לחדש ולהגיב בגמישות לסביבה משתנה יכולה להרחיב את האפשרויות שלנו בקריירה ובחיים. אלן קיי קשר בין יצירת העתיד לבין הנכונות להמציא אותו, כלומר לא להסתפק בתחזית אלא לבנות אב טיפוס ולבדוק מה אפשרי (Kay, 1984, p. 17). השאלה "למה לא?" נעשית מועילה כאשר מצרפים אליה ניסוי, נתונים ואחריות.

כלי לפיתוח חשיבה יצירתית: מפות חשיבה

כלי שימושי לעידוד חשיבה יצירתית ופריצת גבולות מנטליים הוא "מיפוי חשיבה" (Mind Mapping). זוהי טכניקה ויזואלית לארגון ולייצוג של מידע ורעיונות, שפותחה במקור על ידי הפסיכולוג והחוקר טוני בוזן בשנות ה-70 (Buzan & Buzan, 2006). מאז, מפות חשיבה הפכו לכלי רב עוצמה שמשמש אנשי עסקים, חוקרים, סטודנטים ואמנים ברחבי העולם כדי לפתור בעיות, לתכנן פרויקטים ולהגות רעיונות פורצי דרך.

אז מה בעצם עושה מפת חשיבה? ובכן, במקום לארגן מידע בצורה לינארית, היררכית או בצורת טבלה כמקובל, מפת חשיבה מציגה אותו כרשת של מושגים וקשרים המסתעפים ממרכז אחד - בדומה לאופן שבו המוח עצמו עובד. המפה מתחילה עם נושא, שאלה או אתגר מרכזי, שממנו מתפרטים לכל עבר ענפים ותת-ענפים של רעיונות, השלכות ודוגמאות שמתקשרים אליו.

מפת חשיבה טובה כוללת גם מגוון של אלמנטים ויזואליים כמו צבעים, תמונות, סמלים וקודים גרפיים, שנועדו לעורר השראה ולמקד את תשומת הלב. הייצוג החזותי הזה מאפשר לראות במבט אחד את "התמונה הגדולה" של הנושא, על כל המורכבות והקישוריות שלו. במקביל, הפורמט החופשי והמשחקי מגרה את המוח ליצור אסוציאציות ורעיונות חדשים.

אז מה יתרונותיה של מפת חשיבה על פני שיטות מסורתיות יותר לארגון מידע? ראשית, היא מאפשרת להסתכל על נושא או בעיה ממבט הוליסטי ורב ממדי. במקום לפרק את הנושא לחלקים נפרדים, מפת חשיבה מציגה את כל ההיבטים והרבדים שלו במקביל, מבלי לאבד את הקשר הכללי (Buzan & Buzan, 2006). זה מקל עלינו לזהות דפוסים, יחסי גומלין והזדמנויות שקשה לראות בגישה לינארית.

שנית, מפות חשיבה מאפשרות גמישות וספונטניות במחשבה. בעוד רשימות או מצגות דורשות מאיתנו לחשוב ולכתוב בסדר מוגדר מראש, במפה אנחנו יכולים בכל רגע לעבור לענף אחר, לשנות כיוון, להוסיף רעיון חדש או לערוך דברים מחדש. החופש היצירתי הזה מעודד אותנו להעלות על הדעת אפשרויות שלא חשבנו עליהן קודם, ולהימנע מ"חשיבת מנהרה" שמגבילה אותנו לנתיב מסוים (Wycoff, 1991).

אבל אולי היתרון החשוב ביותר של מפות חשיבה הוא שהן מערבות את שני חצאי המוח בתהליך. יצירתיות, שפה, מספרים ודמיון אינם נחלקים לשני טיפוסי מוח פשוטים. תפקודים מורכבים מערבים רשתות בשתי ההמיספרות, גם כאשר קיימת התמחות יחסית. מפת חשיבה יכולה להיות כלי חזותי לארגון קשרים, אך אין לתאר אותה כאמצעי שמפעיל את 'המוח כולו' או מבטיח תובנות עמוקות יותר (Nielsen et al., 2013).

אז איך בפועל מתחילים לבנות מפת חשיבה? הצעדים די פשוטים וקלים לביצוע:

1. התחל באמצע דף ריק (לרוב בצורה אופקית) וצייר תמונה או סמל שמייצג את הרעיון המרכזי, הנושא או האתגר שאת/ה רוצה להתמקד בו.

2. מהמרכז, משוך "ענפים" עבים לכל אחד מתת-הנושאים או ההיבטים המרכזיים של הנושא. השתמש במילה מפתח או תמונה על כל ענף.

3. מכל ענף מרכזי, משוך ענפים דקים יותר שמייצגים תת קטגוריות, רעיונות ספציפיים או דוגמאות הקשורות אליו. המשך להסתעף לעוד ועוד רמות של פירוט.

4. הוסף צבעים וסימנים גרפיים שונים כדי לארגן חזותית את המידע ולהבליט חיבורים או רעיונות חשובים. גרה את התהליך עם תמונות וציורים.

5. המשך לפתח את המפה באופן חופשי וספונטני, כשהרעיונות מוליכים אותך. אל תגביל את עצמך - מקם את הענפים ותת-הענפים בכל מקום שמרגיש אינטואיטיבי, ואל תחשוש לחזור אחורה או לערוך מחדש.

דגשים:

• סקור את המפה כולה, חפש דפוסים והשראה. איזה רעיונות חוזרים או נראים הכי משמעותיים? האם יש חיבורים מפתיעים בין אזורים שונים? האם יש שאלות חדשות שמתעוררות?

• רשום מסקנות או צעדי פעולה ליד הענפים הרלוונטיים. זהה את האזורים שלדעתך הכי ראויים למיקוד ולפיתוח.

• התייחס למפה כאל "יצירת אמנות" זמנית ודינמית. תוכל תמיד לחזור אליה, להוסיף, לעדכן או ליצור גרסאות חדשות בהתאם להתפתחות החשיבה שלך.

אז מה בין מיפוי חשיבה ל"האחד מאלף"? ובכן, המסר המרכזי של הספר הוא שכדי להיות יוצא דופן ולחולל שינוי משמעותי בחיים, אנחנו חייבים ללמוד לחשוב אחרת. להשתחרר מדפוסים שגרתיים, לראות את העולם דרך זוויות חדשות, להעז לערער על המוסכמות. מפות חשיבה הן אחד הכלים החזקים ביותר לטפח בדיוק את אותה גישה מנטלית יצירתית ופורצת דרך. כשאנחנו מתרגלים להשתמש במפות ולחבר רעיונות בדרכים לא קונבנציונליות, אנחנו לאט לאט משנים את עצם האופן שבו אנחנו פועלים וחושבים.

וולט דיסני וצוותיו השתמשו בלוחות סיפור ובייצוגים חזותיים כדי לארגן רצפים, לבחון חיבורים ולפתח רעיונות לסרטים ולפארקים. הכלים אפשרו לצוות לראות יחד חלקים רבים של חוויה מורכבת ולדון בהם באופן מוחשי (Gabler, 2007). זהו שימוש קרוב ברוחו למיפוי חזותי, גם אם אינו זהה לשיטת מפות החשיבה.

דוגמה נוספת לחשיבה רשתית היא עבודתו של טים ברנרס-לי, ממציא הרשת העולמית. בשנת 1989, בעת עבודתו ב-CERN, הוא הציע מערכת היפרטקסט שתאפשר לחוקרים לשתף מידע בין מחשבים. ברנרס-לי חיבר רעיונות קיימים, ובהם היפרטקסט, רשתות וכתובות, לכדי ה-World Wide Web (Berners-Lee, 1999). אין תיעוד לכך שהשתמש במפות חשיבה, ולכן הדוגמה מלמדת על כוחו של חיבור בין רעיונות ומערכות, ולא על שימוש בכלי מסוים.

עם התרגול ייתכן שתבחינו בקשרים וברעיונות שלא עלו קודם, אך אין לוח זמנים קבוע ואין הבטחה לתובנה. התייחסו למפה כניסוי: השוו אותה לרשימה או לתרשים אחר ובחרו בכלי שמסייע לכם לחשוב ולפעול בצורה הטובה ביותר.

לסיכום, מפת חשיבה היא כלי חזותי אפשרי לארגון מידע, להבלטת קשרים ולפתיחת כיווני חקירה. מחקר קטן בהכשרת רפואה מצא תועלת מוגבלת אך ממשית לשימוש בטכניקה, ולכן נכון לראות בה אפשרות שדורשת התאמה ולא פתרון קסם (Farrand et al., 2002). נסו אותה על בעיה אחת, השוו לתרשים או לרשימה רגילה ובחרו בכלי שמוביל להבנה ולפעולה הטובות ביותר עבורכם.

מפת חשיבה אינה מתאימה לכל אדם ולכל בעיה. ערכה נמצא ביכולת להפוך קשרים סמויים לגלויים וליצור חומר שאפשר לדון בו. מכאן אפשר לעבור לכלי נוסף, שאינו מצייר את הקשרים אלא מחלק את הדיון לזוויות חשיבה שונות.

כלי חשיבה יצירתי נוסף שיכול לסייע רבות לכל מי ששואף להיות "האחד מאלף" הוא "ששת כובעי החשיבה" של הפסיכולוג אדוארד דה בונו (de Bono, 1999). זוהי שיטה ייחודית לבחינת בעיה או נושא מזוויות מגוונות, לפריצת דפוסי חשיבה מקובעים ולהגעה לפתרונות מקוריים ואפקטיביים. השיטה משמשת ארגונים, צוותים ויחידים כדי לבחון נושא מכמה זוויות, לאתגר הנחות ולהרחיב את הדיון לפני קבלת החלטה.

אז מה עושה בדיוק שיטת "ששת הכובעים"? ובכן, דה בונו מציע כי בכל פעם שאנחנו ניגשים לאתגר כלשהו - בין אם זו בעיה לפתרון, רעיון לקידום או סוגיה לדיון - נחבוש בכל פעם "כובע חשיבה" אחר. כל כובע מייצג זווית או סגנון חשיבה שונה. בכך, אנחנו למעשה סורקים את הנושא מכל ההיבטים האפשריים - רגשי, אינטואיטיבי, הגיוני, ביקורתי, יצירתי ומטא-קוגניטיבי. הגישה המובנית והשלמה הזו מבטיחה שלא נחמיץ שום פן חשוב, ושנגיע להבנה העמוקה והרב-ממדית ביותר.

להלן פירוט של צבעי הכובעים ומשמעותם:

1. כובע לבן - עובדות ונתונים אובייקטיביים. בחשיבת "כובע לבן" אנחנו מתמקדים רק במידע העובדתי, הניטרלי והמוכח הקשור לנושא. בלי פרשנויות או השערות.

2. כובע אדום - רגשות, תחושות ואינטואיציה. כאן אנו נותנים במה לתגובות הרגשיות שלנו, לתחושות בטן ולמחשבות ספונטניות, מבלי צורך להסביר או להצדיק אותן.

3. כובע שחור: שיפוטיות, ביקורתיות, סיכונים וחסרונות. עם הכובע השחור מעלים חששות, בעיות אפשריות ונקודות תורפה. מטרתו ליצור תמונה מציאותית, לא פסימית.

4. כובע צהוב: יתרונות, הזדמנויות וערך אפשרי. הכובע הצהוב מזמין לבחון מה עשוי לעבוד, למי הרעיון עשוי להועיל ואילו תנאים יאפשרו לו להצליח.

5. כובע ירוק: יצירתיות, חלופות ואפשרויות חדשות. הכובע הירוק מעודד להעלות רעיונות מפתיעים בלי לפסול אותם מיד. את הבדיקה הביקורתית מבצעים בשלב אחר.

6. כובע כחול: חשיבה על תהליך החשיבה עצמו, כלומר מטא-קוגניציה. הכובע הכחול מגדיר את השאלה, מסכם את הדיון, מסיק מסקנות ומתכנן את הצעד הבא.

יתרונה של השיטה הוא בהפרדה זמנית בין אופני חשיבה. במקום להישאר בדפוס האוטומטי והמועדף עלינו, אנו בוחנים את אותה שאלה דרך עובדות, רגשות, סיכונים, יתרונות, חלופות ותהליך. אין פירוש הדבר שכל כובע מייצג טיפוס אישיות או שהשיטה מחליפה נתונים. היא מסגרת שיחה המסייעת להרחיב את נקודת המבט (de Bono, 1999).

מה היתרון הגדול של השיטה הזו? בראש ובראשונה, היא מאפשרת לנו לצאת מ"אזור הנוחות" המחשבתי שלנו. במקום להישאר תקועים בדפוס החשיבה האוטומטי והמועדף עלינו (לרוב זה יהיה הלבן ההגיוני או השחור הביקורתי), אנחנו נאלצים לאמץ מגוון זוויות ראייה - גם כאלו שפחות טבעיות לנו. זה פותח אותנו לאפשרויות ותובנות שלא היינו מקבלים אחרת.

שנית, שיטת הכובעים יוצרת הפרדה בין סוגי החשיבה. בכל רגע נתון אנחנו עוסקים רק בהיבט אחד של הנושא, בצורה ממוקדת וללא הפרעה. זה מונע בלבול וערבוב בין עובדות לרגשות, בין דמיון למציאות. ההפרדה מאפשרת לכל סוג חשיבה למצות את עצמו, ורק בסוף התהליך אנחנו מחברים בין כולם לתמונה המלאה (de Bono, 1999).

מעבר לכך, כשעובדים בקבוצה, הכובעים מייצרים שפה משותפת וברורה. במקום ויכוחים מתישים או דיונים מבולגנים, כולם יודעים בדיוק באיזה אופן צריך לחשוב בכל שלב. זה מקל על תיאום, על הקשבה הדדית ועל שיתוף פעולה אפקטיבי.

החלפת הכובעים עשויה גם להפריד בין האדם לבין תפקיד החשיבה שהוא ממלא ברגע נתון. ביקורת נשמעת מתוך הכובע השחור, ורעיון נועז עולה מתוך הכובע הירוק, בלי שכל אמירה תהפוך מיד לעמדה אישית. דה בונו מציג את הכובע כסמל למעבר מכוון בין אופני חשיבה, להפחתת שיפוט מוקדם ולניהול חקירה משותפת (de Bono, 1999).

פיתוח חיסון BNT162b2 בידי Pfizer ו-BioNTech מספק מקרה בוחן לחשיבותן של נקודות מבט משלימות: נתונים ניסויים, זיהוי סיכונים, ערך רפואי, חלופות פיתוח, ביקורת רגולטורית ותיאום בין צוותים. המקורות המתעדים את הפיתוח אינם מצביעים על שימוש בשיטת ששת הכובעים, ולכן המקרה משמש כאן השראה לתרגול ולא הוכחה שהשיטה הופעלה. הוא מזכיר שרעיון נעשה חדשנות רפואית רק לאחר תכנון, ניסוי מבוקר, ביקורת ושקיפות (Polack et al., 2020; U.S. Food and Drug Administration, n.d.).

איך מיישמים את השיטה הלכה למעשה? למעשה מדובר בתרגול די פשוט:

1. הגדירו את הנושא, האתגר או ההזדמנות שאתם רוצים לנתח.

2. לכל כובע הקדישו 3 עד 5 דקות של חשיבה על הנושא, ורק דרך נקודת המבט של אותו כובע.

3. עברו בסדר על כל ששת הכובעים. עבור כל אחד, רשמו את כל המחשבות, השאלות והתובנות שעלו לכם. המליצו בהתאם לתוכן שמתאים לזווית הנוכחית.

4. לאחר שסיימתם את כל הסבב, סכמו את התובנות המרכזיות מכל כובע, וחברו ביניהן לתמונה הוליסטית. מה למדתם? מה צריך לעשות?

5. אם אתם עובדים בצוות, תנו לכל אדם תפקיד של "כובע" מסוים. עברו יחד על כל הכובעים בסדר וודאו שכל אחד מביע את עצמו לפי הפריזמה שקיבל. לבסוף דונו יחד בתובנות המשותפות.

6. השתמשו בטכניקה הזו בעקביות, לגבי נושאים גדולים וקטנים כאחד. ככל שתתרגלו אותה יותר, כך היא תהפוך לחלק בלתי נפרד מאופן החשיבה והעבודה שלכם.

"ששת כובעי החשיבה" הם עוד כלי רב עוצמה במארז לפיתוח אישי ולהגשמת חזון ה"האחד מאלף", אדם שחושב ופועל בגדול, שמעז לאתגר את הסטטוס קוו ולהמציא את עצמו מחדש. על ידי שילוב של גישה זו עם מיפוי חשיבה, ששיתפנו לפני כן, אפשר ממש "לפרוץ את תקרת הזכוכית" של דפוסי החשיבה המוגבלים שלנו ולהתרומם לרמה חדשה של תובנה ויצירתיות.

אני מזמין כל אחד ואחת מכם להתחיל כבר מהיום להרכיב את הכובעים הצבעוניים האלה במוחכם. התייחסו לכל אתגר או בעיה כאל הזדמנות לשפשף בין הכובעים, לערער על הנחות היסוד, לדמיין בגדול. כשתתרגלו זאת שוב ושוב, תגלו שאתם הופכים לגרסה מחודדת, מקורית ואפקטיבית יותר של עצמכם. דרך ההתבוננות המגוונת, תראו נתיבים חדשים שלא שיערתם שקיימים. ומתוך הביטחון לבטא כל חלק מהחשיבה שלכם, תעזו גם לממש את הרעיונות הגדולים.

מה אומר המחקר?

מחקר ארגוני על יצירתיות מדגיש את השילוב בין מומחיות, מיומנויות חשיבה יצירתית ומוטיבציה פנימית, לצד סביבה שנותנת חופש, משאבים ומשוב (Amabile et al., 1996). רעיון טוב אינו נולד רק מהשראה. הוא זקוק לחומר גלם, לניסוי ולהקשר שמאפשר לטעות בזול.

בניסוי מבוקר נמצא שהליכה הגבירה יצירת רעיונות לעומת ישיבה, גם כאשר ההליכה נעשתה על הליכון בתוך מבנה (Oppezzo & Schwartz, 2014). זהו אפקט ממוקד במשימות של חשיבה מסתעפת, לא הוכחה שהליכה פותרת כל בעיה. ובכל זאת, היא כלי פשוט לשינוי מצב החשיבה.

מטא-אנליזה של תוכניות אימון ליצירתיות מצאה שאימון מובנה יכול לשפר ביצועים יצירתיים, במיוחד כאשר הוא מתרגל אסטרטגיות קוגניטיביות ויישום אמיתי (Scott et al., 2004). לכן חשוב להפריד בין שלב יצירת האפשרויות לשלב הביקורת והבחירה.

סביבת עבודה ויצירתיות

הליכה וחשיבה יצירתית

מטא-אנליזה של אימון יצירתיות

תרשים פעולה: שאלה > אבטיפוס > למידה

תרגיל עשרים רעיונות ושני ניסויים

1. נסחו אתגר כשאלה פתוחה שמתחילה במילים כיצד נוכל. הימנעו מהגדרה שמכתיבה פתרון מראש.

2. צאו להליכה של עשר דקות וכתבו עשרים רעיונות בלי לדרג אותם. רעיונות בלתי סבירים רצויים בשלב זה.

3. קבצו את הרעיונות לפי עקרונות דומים ובחרו שניים שונים זה מזה.

4. לכל רעיון בנו ניסוי קטן שאפשר לבצע בתוך שבעה ימים, עם עלות וסיכון נמוכים ומדד למידה ברור.

5. בצעו את שני הניסויים, אספו משוב והחליטו אם להרחיב, לשנות או לעצור. עצירה לאחר למידה היא תוצאה תקינה.

דף עבודה אישי

שאלת כיצד נוכל שלי: ________________________________________________________________________________

הרעיון השמרני והרעיון הנועז: ________________________________________________________________________________

הניסוי הקטן לכל רעיון: ________________________________________________________________________________

מה אבדוק ומה אלמד בתוך שבוע: ________________________________________________________________________________

כאשר מפתח אחד מזיז את כל המערכת

בפגישות ליווי אני רואה שוב ושוב שאנשים מגיעים עם בעיה אחת ומגלים שהיא מחוברת למפתח אחר. מנהל מבקש לשפר ניהול זמן, אך השיחה חושפת שהוא אינו יודע מהו העיקר. יזמת מבקשת עוד משמעת, אך למעשה חסרה לה רשת תמיכה. עובד מחפש מוטיבציה, אך היעד שקיבל אינו מרגיש הוגן או בעל משמעות.

החיבור הזה חשוב משום שהוא מונע טיפול בסימפטום. יומן חדש לא יפתור עמימות במטרה. משפט חיובי לא יתקן חוסר במיומנות. עוד מאמץ לא יחליף שינה. כאשר הכלי אינו מתאים לבעיה, הכישלון מיוחס לאדם והמערכת נשארת ללא שינוי.

אפשר לחשוב על עשרת המפתחות כרשת ולא כשרשרת. משמעות משפיעה על בחירת היעד. היעד מכוון הרגלים. הרגלים דורשים זמן וסביבה. קשרים מביאים משוב ומשאבים. מיקוד מגן על הקשב. אופטימיות מאפשרת להישאר בתנועה. למידה משנה את היכולת. איזון שומר שהמחיר לא יבטל את הערך. יצירתיות פותחת חלופה כאשר הדרך נחסמת.

שלושה מצבים שבהם המפה משתנה

בתקופת התחלה, האדם זקוק בדרך כלל לחקירה. המשמעות עדיין מתבררת, היעד הוא השערה וההרגלים צריכים להיות קטנים. עודף מדידה בשלב הזה עלול לסגור אפשרויות מוקדם מדי. עדיף לבנות ניסויים, שיחות וגישה למודלים שונים.

בתקופת ביצוע, המפה מתהדקת. המטרה ברורה יותר, המשאבים מוקצים, ונדרש להגן על מיקוד, שגרה ומשוב. כאן היצירתיות אינה נעלמת, אך היא משרתת בעיות ממשיות. אדם שממשיך לפתוח אפשרויות בלי לבחור עלול להישאר לנצח בשלב ההתחלה.

בתקופת משבר, סדר העדיפויות משתנה שוב. בריאות, בטיחות, קשרים והתאוששות יכולים לקבל קדימות. יעד שהיה נכון בחודש רגיל עשוי להידחות. אין בכך חולשה. מערכת חכמה משנה את אופן פעולתה כאשר התנאים משתנים, בלי לאבד את הערכים שמגדירים אותה.

המחיר שאיננו כותבים בתוכנית

לכל מפתח יש צל. משמעות עמוקה יכולה לגרום לאדם להצדיק הקרבה ללא גבול. מטרות יכולות לצמצם את המבט. הרגלים יכולים להפוך לנוקשות. רשת תמיכה יכולה להיסגר בפני קולות אחרים. מיקוד יכול להחמיץ שינוי. אופטימיות יכולה להסתיר כאב. למידה יכולה להפוך לדחייה של ביצוע. ניהול זמן יכול למלא כל רגע. איזון יכול להפוך להימנעות. יצירתיות יכולה להתאהב בחידוש לשמו.

הצל אינו סיבה לוותר על המפתח. הוא סיבה להפעיל אותו יחד עם מפתח מאזן. משמעות זקוקה לגבול. מטרה זקוקה לערך ולמדד נזק. הרגל זקוק לגמישות. רשת זקוקה לקול חיצוני. מיקוד זקוק למועד בחינה. אופטימיות זקוקה לעובדות. למידה זקוקה ליישום. זמן זקוק למנוחה. איזון זקוק לשאיפה. יצירתיות זקוקה לאחריות.

שאלת הבקרה האישית

לפני בחירת מפתח, שאלו מה יקרה אם תגבירו אותו יותר מדי. השאלה הזאת מגינה מפני פתרונות חד צדדיים. אדם שכבר ממוקד מאוד אולי אינו זקוק לעוד מיקוד אלא לסקרנות. אדם שנותן לאחרים בלי גבול אולי אינו זקוק לעוד רשת אלא לגבול בתוך הרשת.

לאחר מכן שאלו מהו הסימן הקטן ביותר שהמפתח מתחיל לעבוד. אין צורך לחכות לתוצאה גדולה. שיחה ברורה יותר, שעה שנשמרה, משוב שביקשנו או פעולה שחזרה שלוש פעמים יכולים להיות ראיות מוקדמות. סימן קטן מאפשר ללמוד לפני שמשקיעים יותר.

לבסוף קבעו מועד שבו תבדקו את המחיר. לא רק מה הושג, אלא מה קרה לגוף, לקשרים, לאיכות וליושרה. המפה נועדה לעזור להגיע, אך גם לשמור על האדם שמגיע.

מפת עשרת המפתחות

המפה נועדה לבדיקת מצב, לא לדירוג עצמי. סמנו לכל מפתח ציון מ-1 עד 10, בחרו מפתח אחד לחודש הקרוב והגדירו פעולה נראית לעין.

1. משמעות ומטרה. ציון: __/10

2. מטרות ספציפיות. ציון: __/10

3. הרגלים תומכים. ציון: __/10

4. רשתות תמיכה. ציון: __/10

5. מיקוד בעיקר. ציון: __/10

6. חשיבה חיובית מאוזנת. ציון: __/10

7. למידה והתפתחות. ציון: __/10

8. ניהול זמן. ציון: __/10

9. ניהול לחץ ואיזון. ציון: __/10

10. יצירתיות וחדשנות. ציון: __/10

המפתח שבחרתי לחודש הקרוב: ______________________________________________

הפעולה הראשונה שאבצע בתוך 48 שעות: ____________________________________

סיפור השראה: ד"ר נינה בראונוולד

בשנת 1960 הובילה מנתחת הלב נינה סטאר בראונוולד את הצוות שביצע את ההחלפה המוצלחת הראשונה של מסתם מיטרלי אנושי באמצעות מסתם מלאכותי שהיא תכננה וייצרה. הפרסום הקליני המקורי מתעד את ההליך, ומקור רשמי של הספרייה הלאומית לרפואה מתעד את דרכה החלוצית בכירורגיית הלב. הסיפור ממחיש שחדשנות היא מפגש בין בעיה אנושית, ידע מקצועי, ניסוי, עבודת צוות ואחריות (Braunwald et al., 1960; National Library of Medicine, n.d.).

שאלת הקורא:

איזו בעיה אתם פוגשים שוב ושוב מפני שאתם קרובים אליה, ואיזה תחום נוסף יכול לעזור לכם לראות אותה אחרת?

מקורות: Braunwald et al. (1960); National Library of Medicine (n.d.).

תרגיל מחקרי: לולאת חדשנות בת חמישה צעדים

מטרה: לחבר הפקת רעיונות, חשיבה קבוצתית ואב טיפוס.

1. הגדירו בעיה מנקודת מבטו של אדם מסוים: "כיצד נוכל לעזור ל______ לעשות______ בלי______?"

2. כתבו לבד במשך שבע דקות לפחות עשרה רעיונות. בשלב זה אין ביקורת.

3. צאו להליכה קצרה עם אותה שאלה והוסיפו רעיונות חדשים. מחקר מצא שהליכה עשויה לתמוך בחשיבה מסתעפת, לא בהכרח בפתרון מדויק (Oppezzo & Schwartz, 2014).

4. שתפו בקבוצה. אחדו רעיונות ובחרו לפי שלושה מדדים: ערך לאדם, אפשרות ביצוע וסיכון.

5. בנו אב טיפוס שאפשר לבדוק בתוך 48 שעות. הוא יכול להיות תרשים, תסריט שיחה, דף נחיתה או הדמיה ידנית.

• האדם שעבורו אנו יוצרים:

• הצורך כפי ששמענו אותו:

• ההנחה המסוכנת ביותר שלנו:

• הניסוי הקטן ביותר שיבדוק אותה:

• מה נמדוד:

• מי אחראי:

• מתי נחליט אם להמשיך, לשנות או לעצור:

מיתוס המוח הימני והמוח השמאלי

אפשר לחשוב על יצירתיות כמעבר בין שלושה מצבים:

1. פתיחה: יצירת קשרים ואפשרויות.

2. מיקוד: בחירת כיוון.

3. בדיקה: נתונים, משוב ותיקון.

הרעיון המרכזי: "יצירתיות אינה צד במוח. היא תיאום בין רשתות ותהליכים".

מקור: Nielsen et al. (2013), https://doi.org/10.1371/journal.pone.0071275

כלי עבודה: ששת הכובעים עם שער ראיות

בעת שימוש במסגרת של דה בונו, הוסיפו "שער ראיות" לפני החלטה:

• אילו עובדות בדקנו ואילו רק הנחנו?

• מהו מקור הנתון ומה תאריך העדכון שלו?

• מי לא נמצא בחדר ועלול לשאת בתוצאה?

• מהו התרחיש שיגרום לנו לעצור?

• מתי נבדוק את ההחלטה מחדש?

כך נשמרת היצירתיות של הכלי בלי להפוך אותו לתחליף לביקורת מקצועית.