הצלחה ומצוינות אינן אותה מילה

פרק 1: על הצלחה ועל מצוינות אנושית

בשנת 1998 יצא ג'ון ווד, אז מנהל במיקרוסופט, לטרק בנפאל. באחד הכפרים הוזמן לבקר בבית ספר. הספרייה שאליה נכנס כמעט לא נראתה כמו ספרייה. היו בה מעט ספרים, ורבים מהם לא התאימו לילדים שקיוו ללמוד מהם. מנהל בית הספר לא נשא נאום. הוא ביקש דבר פשוט: כשווד יחזור לביתו, אולי יוכל לזכור אותם ולהביא ספרים.

ווד חזר לארצות הברית, שלח הודעה לחברים וביקש עזרה. ההיענות הובילה אותו לשוב לנפאל עם ספרים רבים, ובהמשך להחלטה קשה בהרבה: לעזוב קריירה מבטיחה ולהקים את הארגון שנעשה ל-Room to Read. הוא לא ויתר על שאפתנות. הוא שינה את הכתובת שאליה הופנתה. כישורי הניהול, גיוס המשאבים ובניית המערכות שרכש בעולם העסקי נעשו כלים למטרה אחרת (Wood, 2006; Room to Read, n.d.).

יש סיפורי הצלחה שמתחילים בניצחון. הסיפור הזה מתחיל בחדר כמעט ריק. הוא מציב את השאלה שעליה נשען הספר כולו: האם הצלחה היא המקום שאליו הגענו, או מידת ההתאמה בין היכולת שלנו לבין הדבר הראוי שנבחר לעשות בה?

השאלה הגדולה

אנשים משתמשים במילה "הצלחה" כאילו משמעותה מוסכמת. בפועל, היא משנה צורה בין אדם לאדם ובין תקופת חיים אחת לאחרת. יזם עשוי לחפש יציבות וצמיחה. רופא עשוי למדוד הצלחה באיכות הטיפול וביכולת להישאר אנושי תחת עומס. הורה עשוי לראות אותה בנוכחות. אמן עשוי לחפש אמת ביצירה גם בלי קהל גדול. אותה מילה מחזיקה מטרות שונות, ולעיתים מטרות המתנגשות זו בזו.

הבעיה מתחילה כאשר אנו מאמצים מדד בלי לבדוק למי הוא שייך. תואר, שכר, קידום או הכרה עשויים להיות הישגים ראויים. הם נעשים מסוכנים כאשר הם הופכים לתשובה אוטומטית לכל שאלה. אפשר לטפס במהירות בסולם ולגלות שהוא נשען על הקיר הלא נכון. אפשר גם לחשוש מן השאפתנות בשם האיזון, ולהימנע מעבודה שיכולה להביא תרומה עמוקה. השאלה איננה אם לשאוף, אלא למה, כיצד ובאיזה מחיר.

מה המחקר מלמד

אריסטו השתמש במושג אודיימוניה כדי לתאר שגשוג אנושי הנבנה מפעולה בהתאם למידות וליכולות הטובות שבאדם (Aristotle, 1999). המסורת הסטואית הדגישה את ההבחנה בין מה שבשליטתנו לבין מה שאינו. מחקר מודרני מוסיף ממדים של רגש חיובי, מעורבות, יחסים, משמעות והישג. מודל PERMA של סליגמן אינו נוסחה אחת לאושר, אלא תזכורת לכך שחיים טובים אינם נמדדים במדד יחיד (Seligman, 2011).

מחקר על שאיפות מצא שמטרות פנימיות, כגון קשר, צמיחה ותרומה לקהילה, קשורות בדרך כלל לרווחה באופן שונה ממטרות חיצוניות של דימוי, פרסום ועושר. אין בכך טענה שכסף אינו חשוב. ביטחון כלכלי משנה חיים, במיוחד כשחסר. הדיוק הוא אחר: כאשר ערך האדם כולו נמסר למדדים חיצוניים, ההישג מתקשה לספק את מה שהובטח לו (Kasser & Ryan, 1993).

גם משמעות אינה חומר פלא. המחקר מוצא קשרים בין תחושת משמעות לבין רווחה ובריאות, אך רובם אינם מוכיחים סיבתיות מלאה. משמעות יכולה לתמוך בהתמדה, לא לבטל מחלה, עוני או אפליה. היא יכולה לכוון פעולה, לא להבטיח תוצאה. דווקא הגבולות האלה הופכים אותה למושג אנושי ולא לסיסמה (Steger et al., 2006; Czekierda et al., 2017).

הצלחה ומצוינות אינן אותו דבר

הצלחה מתארת לעיתים השגת יעד. מצוינות מתארת את איכות הדרך שבה נבנתה היכולת להשיגו. אפשר לנצח פעם אחת בלי להיות מצוין, ואפשר לפעול ברמה גבוהה מאוד בתקופה שבה התוצאה עדיין אינה מגיעה. ההבחנה הזאת חשובה משום שהיא מחזירה למרחב הבחירה את התרגול, המשוב, היושרה והלמידה.

מצוינות גם אינה שלמות. שלמות מבקשת לעיתים להסתיר טעות. מצוינות מבקשת ללמוד ממנה. שלמות עלולה להקפיא פעולה עד שהתנאים יהיו אידיאליים. מצוינות מסכימה להציג טיוטה, לקבל ביקורת ולחזור לעבודה. מחקר על אימון מכוון מראה שתרגול איכותי ממוקד ברכיב שאפשר לשפר וכולל משוב ותיקון, אך גם הוא מסביר רק חלק מן ההבדלים בביצוע. הזדמנות, בריאות, הוראה, משאבים והקשר פועלים לצדו (Ericsson et al., 1993; Macnamara et al., 2014).

הטעות שקל לפספס

סיפורי הצלחה נוטים לערוך את העבר לאחר מעשה. הם משאירים את ההחלטה האמיצה ומוחקים את המקריות, מציגים את המייסד ומחשיכים את הצוות, זוכרים את ההתמדה ושוכחים את מי שהתמידו באותה מידה ולא זכו לאותה הזדמנות. התוצאה היא מיתוס מפתה: אם נעתיק את ההתנהגות הנכונה, נקבל את אותה תוצאה.

סיפורו של ג'ון ווד מלמד דבר אחר. הוא הגיע אל בית הספר עם ניסיון, קשרים ומשאבים שלא היו זמינים לכל אדם. הוא גם קיבל החלטות, בנה ארגון ועבד לאורך שנים. שתי האמיתות מתקיימות יחד. הכרה בהקשר אינה מבטלת אחריות אישית; היא מונעת מאיתנו להפוך הצלחה לפסק דין מוסרי על מי שנמצא בנקודת פתיחה אחרת.

תרגיל קצר: שלושה מדדים לחיים ראויים

בחרו תחום אחד שבו אתם מבקשים להתקדם. כתבו שלושה משפטים: מה תהיה התוצאה הרצויה, איזו איכות תרצו להביא לדרך, ומי אמור להרוויח מן ההישג מלבדכם. אם שלושת המשפטים מושכים לכיוונים שונים, אל תמהרו לפתור את המתח. סמנו אותו. לעיתים שם נמצאת ההחלטה האמיתית.

בסוף השבוע חזרו לדף והוסיפו שאלה אחת: מה אינני מוכן להקריב כדי להשיג את היעד? גבול ברור אינו אויב של מצוינות. הוא חלק מן ההגדרה שלה.

הצלחה בוגרת אינה רק היכולת להגיע רחוק. היא היכולת לזהות לאן ראוי ללכת, מי הולך איתנו, ומה נשאר בנו ובאחרים כאשר הגענו.

אחד הנושאים המרכזיים בחקר ההצלחה הוא הקשר שלה למצוינות. מצוינות מתייחסת לאיכות גבוהה, לביצועים יוצאי דופן או לעמידה עקבית בסטנדרטים תובעניים. אך היא יותר מתוצאה. היא גם דרך חיים ועבודה הכוללת למידה, שיפור ממושמע ושימוש מלא יותר ביכולות שלנו.

האם קיים הבדל בין הצלחה למצוינות? הצלחה מתייחסת לעיתים קרובות להשגת יעד מוגדר. מצוינות היא מחויבות מתמשכת לשיפור איכות הביצוע (Ericsson et al., 1993). אדם או ארגון המחויבים למצוינות אינם נשענים על ניצחון חד-פעמי. הם ממשיכים ללמוד, לדייק ולהעלות את הרף.

נבחרת הכדורסל האמריקאית באולימפיאדת 1992, שנודעה כ-Dream Team, ממחישה את ההבחנה. היא כללה אגדות כמו מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון, אך השחקנים לא התייחסו לכישרון כאל תנאי מספיק. הם התאמנו, התחרו זה בזה ובנו סטנדרט חדש לכדורסל הבינלאומי (McCallum, 2012). הישגי העבר לא ביטלו את הצורך במשמעת בהווה.

מחקרים במוזיקה, בספורט ובתחומי מיומנות נוספים מראים שתרגול ממושך ומכוון תורם לשיפור ביצועים (Ericsson et al., 1993). עם זאת, תרגול אינו הגורם היחיד. מטא-אנליזה מצאה שהיקף תרומתו משתנה מאוד בין תחומים, ולכן יש מקום גם להזדמנות, אימון איכותי, מוטיבציה, מאפיינים גופניים וקוגניטיביים וסביבת למידה (Macnamara et al., 2014).

בספרו "מצוינים" הפנה מלקולם גלדוול את תשומת הלב לעיתוי, הזדמנות, תרבות, גישה למשאבים ותרגול ממושך (Gladwell, 2008). זהו ספר עיון פופולרי ומשפיע, לא מחקר עצמאי, וחשוב לקרוא אותו לצד המחקרים שעליהם הוא נשען.

1. כלל 10,000 השעות. גלדוול הפך את המספר לסמל של תרגול ממושך. אריקסון ועמיתיו לא קבעו סף אוניברסלי של 10,000 שעות, ומחקרים מאוחרים מצאו שונות רבה בין אנשים ותחומים. המסקנה המדויקת היא שמומחיות דורשת בדרך כלל שנים של תרגול איכותי, לא שמספר יחיד מבטיח שליטה (Ericsson et al., 1993; Macnamara et al., 2014).

2. יתרון מצטבר. הבדלים קטנים בהזדמנויות עשויים להצטבר. מחקר על שחקני הוקי קנדיים הראה כיצד תאריכי חיתוך גיל יכולים להעניק יתרון לילדים מבוגרים יחסית בשנתון, שמקבלים לאחר מכן יותר בחירה, אימון ותרגול (Barnsley et al., 1985). יתרון מוקדם אינו גורל, אך מערכת יכולה להרחיב אותו.

3. הזדמנות והקשר. מאמץ פועל בתוך סביבה. הדוגמאות של הביטלס וביל גייטס ממחישות כיצד גישה, עיתוי, מנטורים ורשתות מאפשרים התפתחות ממושכת (Gladwell, 2008). לכן כדאי לשאול לא רק כמה קשה אני עובד, אלא אילו תנאים יהפכו את העבודה לאפקטיבית.

4. אפקט מתיו. הסוציולוג רוברט מרטון השתמש במונח כדי לתאר כיצד הכרה ומשאבים נוטים להצטבר אצל מי שכבר מחזיקים ביתרון (Merton, 1968). מחקרים על סביבת השפה בילדות תיעדו הבדלים משמעותיים, אך אין להתייחס לאומדן המפורסם של פער 30 מיליון המילים כאל מספר אוניברסלי ומדויק (Hart & Risley, 1995; Sperry et al., 2019). המסר המעשי הוא להרחיב גישה לשפה עשירה, לתרבות, למשוב ולהזדמנויות למידה.

5. חשיבות המאמץ. מצוינות כמעט אינה נוצרת מכישרון בלבד. מאמץ מתמשך, למידה מכוונת ונכונות להשתפר לאחר משוב הם רכיבים חיוניים. עבודתה של קרול דווק מוסיפה שאנשים נוטים להתמיד יותר כאשר הם מבינים יכולות כניתנות לפיתוח ולא כקבועות לחלוטין (Dweck, 2006).

הטיעון המרכזי של גלדוול הוא שהצלחה ומצוינות אינן נובעות מסיבה אחת. הן צומחות מן המפגש בין יכולת, מאמץ, הזדמנות, תרבות, עיתוי ותמיכה. ההבנה הזאת מאתגרת את מיתוס האדם שבנה את עצמו לבדו ומדגישה את כוחה של הסביבה. היא גם מזמינה אותנו לבנות תנאים טובים יותר לעצמנו ולאחרים.

קן רובינסון טען בספר "האלמנט" שחיים מספקים מתחילים לעיתים בזיהוי המקום שבו כישרון ותשוקה אמיתית נפגשים (Robinson & Aronica, 2009). כאשר אנו פועלים מתוך התאמה ותחושת תכלית, השאיפה למצוינות נעשית משמעותית יותר.

נטע ברזילי זכתה באירוויזיון 2018 כנציגת ישראל עם השיר Toy (European Broadcasting Union, 2018). הקול, סגנון ההופעה והנוכחות הבימתית שלה הציעו דוגמה ישראלית לאמן שבחר לא להיטמע בתבנית מוכרת. אני קורא בהישג הזה ביטוי לאותנטיות אמנותית ולנכונות להרחיב ציפיות צרות, בלי לטעון שהפרשנות הזאת היא עובדה ביוגרפית או שהזכייה נבעה מגורם יחיד.

10 תובנות מבוססות מחקר על הצלחה ומצוינות מסכמות את הרעיונות שעליהם נבנה הספר:

1. עבודה קשה ותרגול מכוון תורמים להצלחה. גם בעלי כישרון גבוה משקיעים שנים במאמץ ממוקד. תרגול תורם למומחיות, אך אינו פועל לבדו והשפעתו משתנה לפי תחום ואדם (Ericsson et al., 1993; Macnamara et al., 2014).

2. הצלחה זקוקה לחזון, משמעות ותכלית. פראנקל טען שמשמעות יכולה לסייע לאדם לשאת קושי ולהמשיך לפעול (Frankl, 2006). סיבה טובה מעניקה כיוון למאמץ.

3. אמונה עצמית ותחושת מסוגלות חשובות. תפיסת יכולות כניתנות לפיתוח מעודדת שימוש באסטרטגיות למידה, חיפוש משוב והתמדה. אמונה אינה תחליף למיומנות, אך היא משפיעה על הנכונות להתאמן ולהמשיך (Dweck, 2006).

4. הצלחה דורשת התמדה וחוסן. אנג'לה דאקוורת' ועמיתיה מצאו שהתמדה ותשוקה למטרות ארוכות טווח ניבאו הישגים בכמה מסגרות תובעניות (Duckworth et al., 2007). הממצא אינו מבטל את חשיבותם של תנאים והזדמנויות.

5. תגובה בונה לכישלון ולביקורת חיונית. התפתחות תלויה ביכולת לראות בטעות מידע, לבקש ביקורת שימושית ולהתאושש מאכזבה. כישלון יכול לחזק ביצוע עתידי כאשר מנתחים אותו ומשנים את הדרך (Dweck, 2006).

6. יחסים תומכים הם נכס. מחקר על רשתות התפתחותיות ומנטורינג מדגיש את חשיבותם של קשרים המספקים ידע, אתגר, הכוונה ותמיכה רגשית (Higgins & Kram, 2001). אנשים מצליחים אינם בונים לבדם.

7. סקרנות ולמידה מתמשכת מניעות צמיחה. מצטיינים ממשיכים ללמוד ולעדכן את הבנתם גם לאחר שהגיעו לרמה גבוהה. פתיחות לשיטות ולנקודות מבט חדשות תומכת ברלוונטיות ובחדשנות.

8. סיכון מחושב עשוי להשתלם. הצלחה דורשת לעיתים יציאה משגרה, בדיקת גישות חדשות ופעולה בתנאי אי-ודאות. מחקר היזמות עוסק זה שנים בנטילת סיכונים, אך פעולה אפקטיבית נשענת על שיקול דעת ולא על פזיזות (Brockhaus, 1980).

9. הרגלים יומיים קטנים הם בסיס ההצלחה. אנשים מצליחים מאמצים הרגלים והתנהגויות יומיומיות שתומכות במטרות שלהם ומקדמות אותם בעקביות (Covey, 1989). בין אם מדובר בשגרת בוקר אפקטיבית, בניהול זמן יעיל, בדפוסי עבודה מועילים או בבחירות בריאות - המעשים הקטנים שאנו עושים כל יום הם שקובעים בסופו של דבר את הצלחתנו הגדולה.

10. הכרת תודה ונתינה לאחרים מרחיבות אופקים. מחקרים מצאו שתרגילי הכרת תודה עשויים לתרום לרווחה ולמצב רוח, אך אינם מוכיחים הצלחה מקצועית או כלכלית (Emmons & McCullough, 2003). אנשים שמביעים תודה על מה שיש להם, ושנותנים מעצמם לזולת, נוטים לחוות סיפוק רב יותר. ההבנה שההצלחה שלנו אינה רק שלנו, ושהיא מחייבת נתינה בחזרה, מעמיקה את תחושת המשמעות ומרחיבה את ההשפעה החיובית שלנו בעולם.

דיוק מחקרי: הצלחה ומצוינות אינן נוסחה אחת

המחקר המצטבר מחזק חלקים חשובים מן המסר של הספר, אך גם מזמין צניעות. תרגול, התמדה, מטרות ותמיכה חברתית תורמים להישגים, אולם מידת תרומתם משתנה בין תחומים, אנשים ותקופות חיים. מטא-אנליזה על תרגול וביצוע הראתה כי תרגול מסביר חלק מן השונות בביצועים, לא את כולה (Macnamara et al., 2014). יכולת, הזדמנות, הוראה, בריאות, משאבים והקשר חברתי פועלים יחד.

לכן הדרך להיות אחד מאלף אינה מבחן שבו רק תוצאה חיצונית קובעת את הערך. זוהי מחויבות לתהליך מכוון: לבחור יעד ראוי, להתאמן בחוכמה, לחפש משוב, לבנות תנאים תומכים ולעדכן את הדרך לפי המציאות. מצוינות אנושית כוללת גם יושרה, קשר ותרומה.

מטא-אנליזה על תרגול וביצוע

תיבת מחקר: אין מספר קסם למומחיות

אימון מכוון הוא אימון שמתרכז ברכיב שאפשר לשפר, כולל משוב ברור, תיקון וחזרה. הוא שונה מחזרה אוטומטית על מה שאנו כבר יודעים. מחקרו הקלאסי של Ericsson ועמיתיו תרם להבנת תפקידו של אימון כזה, אך המחקר המאוחר יותר מבהיר שאין מספר שעות אוניברסלי שמבטיח מומחיות. מטא-אנליזה של מקנמרה ועמיתיה (Macnamara et al., 2014) מצאה שאימון מכוון מסביר חלק מן ההבדלים בביצוע, ובמידה שונה מאוד בין משחקים, מוזיקה, ספורט, לימודים ומקצועות.

המסר אינו להקטין את ערך העבודה הקשה. הוא להפוך אותה לחכמה יותר. שעות לבדן אינן תוכנית. איכות המשוב, בחירת המשימה, ההתאוששות, ההזדמנות והתמיכה חשובים גם הם.

תרגיל יצירתי: מעבדת המצוינות בת 20 הדקות

בחרו מיומנות אחת שחשובה לכם. אל תכתבו "להיות טוב יותר", אלא פעולה שאפשר לראות או לשמוע.

1. הגדירו רכיב זעיר: לדוגמה, פתיחה ברורה של מצגת, נשימה בקצב קבוע בשחייה, או ניסוח פסקת טיעון.

2. בצעו ניסיון ראשון במשך שלוש דקות ושמרו תוצר.

3. בקשו משוב על קריטריון אחד בלבד.

4. בצעו שלושה ניסיונות קצרים, כשבכל ניסיון אתם משנים דבר אחד.

5. השוו לניסיון הראשון וכתבו מה השתפר ומה עדיין דורש עבודה.

בסיום, כתבו: "בפעם הבאה אתרגל..." כך הופך הרצון להצטיין למעגל של ניסיון, משוב ותיקון.

תיבת איזון: מיתוס האדם שעשה הכול לבד

סיפורי הצלחה נוטים להאיר את האדם שבמרכז הבמה ולהחשיך את התשתית סביבו. כמעט בכל הישג יש מורים, בני משפחה, צוות, מממנים, מוסדות, טכנולוגיה, תזמון ולעיתים גם מזל. הכרה בהקשר אינה גורעת מן המאמץ האישי. היא מאפשרת לנו לבנות תנאים טובים יותר לעצמנו ולאחרים.

תרגיל: מפת התנאים שסביב ההישג

בחרו הישג שאתם גאים בו וכתבו במרכז הדף את שמו. סביבו צרו שש זרועות:

• פעולה שעשיתי בעצמי.

• אדם שסייע לי.

• הזדמנות שקיבלתי.

• משאב שהיה זמין לי.

• מקריות או תזמון שעזרו.

• קושי שהייתי צריך להתמודד איתו.

כעת בחרו יעד חדש ושאלו: איזה תנאי חסר לי, ומי יכול לעזור לי לבנות אותו באופן הוגן?